תרגום מיידיש א.מ.ש
היום באתי הביתה לסוכות ממקום העבודה שלי פלונגה, אבל הידיעה הנוראה שנודעה לי פתאום, אודות דודתנו האהובה והיקרה מערי, זעזעה אותי נוראות. זה בא עלי באופן כל כך פתאומי, אני לא יכול לעכל את הבשורה הנוראה.
אני מהרהר, זה איך ששניכם הייתם אצלנו. הדודה עליה השלום תמיד שפעה שמחה, טוב ואהבה לכולם. עם הדרת פנים של אשה טובה בעלת חכמת חיים, נעימה ונגישה לכולם. היא בחנה כל פינה במקום בו עמד ערש לידתה, ותוך כדי היא העלתה זכרונות מהימים הטובים שהיו פעם, מהבית של ההורים, מהאחים והאחיות שביניהם היא גדלה, ופסעה את פסיעותיה הראשונות בחיים. וכך היא היתה מספרת הכל, את כל סיפור החיים שלה, נדדה אל מעבר לים, עבדה בעבודה מפרכת. אבל לאחר מכן הגיעו גם שנים טובות יותר, ללא הרבה דאגות, מסודרים מבחינה חומרית. היא קיבלה ענין רב בחיים, התעניינה בכל ובכולם, עזרה לאחיותיה ולאחיה, וגם לידידים ומכרים רחוקים יותר. היא הרי לא חיה עבור עצמה, אלא גם עבור הזולת. ועם כל זאת היא נחרתה בנשמותינו. תמונתה נשארה בזכרוננו, וצורתה מרחפת תמיד מול עינינו בכל תפארתה, כשמש מאירה בשמים המעוננים והמעורפלים. וזה לבד כבר נחמה גדולה אחרי האבידה הנוראה, בעולמנו בן התמותה, עם בני האדם הרבים שבו.
אנו רגילים לומר בהלוויה את התפילה "צדק לפניו יהלך", הצדק מקדים ללכת לפני האדם ומניח לו זר, אבל לא זר של פרחים, שנובלים עם הזמן, אלא זר של שם וזכר טוב ורגשות תודה שלעולם אינם נובלים, אלא חיים לנצח בלבבות, ומהווים מעיין של מרגוע ונחמה.
| ||||||
|