בשבוע שעבר קיבלנו מכתב מדוד אברהם מיעוויע, הוא מחזיק מעמד תודה לאל לא רע, לא יותר גרוע ממה שהיה. הוא הוא שואל עליך בכל מכתב מה את כותבת, כתבי להם מכתב, הם שמחים לשמוע ממך בשורות טובות.
היי בריאה, חיי באושר.

פרידה'לע שלום רב לך!
את מכתבך קיבלנו. את מבקשת שנכתוב לך הרבה. אנחנו משתדלים, אבל אנו כותבים. אילו היית באה כעת לדטנובה, לא היית מזהה אותה כלל. סוללים את הכבישים, יש פה הרבה מאד עובדים שהגיעו, ומניחים את האבנים הגדולות באדמה החולית.
את המדרכות היו חייבים להוריד, כי סותמים את הגרעבענער . את המדרכות יעשו עכשיו איפה שהיו הגרעבענער, מערניט, יעשו אותם ברוחב כפול מלפני כן. עם הזמן דטנובה תקבל פנים אנושיות, אני מפרגנת לה, אבל שאנחנו כבר לא נהיה פה אז.
מזג האויר אצלינו כבר די נוח, לא חם מידי, אבל גם לא קר. העצים מלבלבים מאד יפה. התותים בגינה גם כן מלבלבים, אני ממש נהנית מהם, כל כך יפה הם נראים. היום הייתי באקדמיה, וקניתי שתילי עגבניה וגם פרחים. אמא שותלת את העגבניות בגינה, ואני ממהרת ללכת לשתול את הפרחים. בוטקערע עשתה היום א פשעמיווקע ביחד עם מרים, כעת זה מתייבש.
פרידה'לע, אני לובשת היום את השמלה המעוטרת שלך, שתפרת לעצמך כשהיית בהכשרה. מחליפים אותי בך, שואלים אם פרידה באה מאמריקה. אני מסבירה שרק הבגד נמצא פה. בראש עולות מחשבות, אילו היית כאן... אבל בו זמנית אני שמחה שאת שם.
היי בריאה,