[עמ' 151] קצת זיכרונות מאת: יואל שוואם (חרפ), תל אביב עברית: שמואל (סילביו) חרפ ארבעה עשורים חלפו מיום עזיבתי את יז'רנה, "חתיכת" פרק זמן!.. בינתיים נחרבה העיירה היהודית, ביחד עם עוד הרבה עיירות כמוה, על ידי השונאים הנאצים, ונותרו בי רק זיכרונות ממנה מהימים היפים. אני זוכר היטב את החיים של העיירה הקטנה ובמיוחד את חיי בני הנוער, שאליהם השתייכתי. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו לנשב רוחות חדשות בחיי בני הנוער, אבל הללו לא גרמו לנו להזניח את לימודי הקודש. המקום בו התקיימו לימודי הקודש היה בית המדרש של רבי שלמה'לה. אני זוכר קבוצה של בני נוער שהתקבצנו כל ערב ללימוד דף גמרא. למדו ביחד איתי:  משה ביק, נפתלי זיידמן, שמעון שינהוט ואברהם דנצר. המנחה שלנו היה איצ'ה פאקט (הבן של דויד) שרק חזר לעיירה מלימודיו בישיבה, שם קבל הסמכת רבנות. הוא לימד אותנו שלא על מנת לקבל פרס ותרם להעצמת הידע שלנו בגמרא. גם הלימודים אצל הרש-לייב שטוקהמר ז"ל, השוחט, זכורים לי היטב. נהגנו ללכת אליו הביתה בערבים, מספר נערים, שם התקבלנו בשמחה גם ע"י אשת השוחט, רוחמה, אישה צנועה ששמחה שבעלה מקיים מצווה ומלמד תורה לבני הנוער. בו זמנית עם לימודי הקודש לא זנחנו פעילויות אחרות. היינו חברים בתנועה הציונית היחידה שהייתה פעילה בעיירה, ה"התאחדות". ראש הקבוצה שלי בתנועה היה מוטל (מרדכי) ביק, והוא זה שניהל איתנו את השיחות בנושא ה"חלוציות". זה היה מאוד מעניין כשהיו באים להרצות בפנינו גם חברים ממזכירות התנועה. ביניהם היה, מספר פעמים ,ברל שטוק (היום פרופ' דב סדן) ,שהיה מרצה לנו על משמעויות השחרור הלאומי. ובו זמנית התחלנו גם לעסוק בפעילויות פיזיות ובעבודות כפיים שונות כהכנה לפיתוח ולהגשמת הרעיונות החלוציים.

[עמ' 152] פרץ המלמד מ.ד מיידיש: דרורה שור רוזנפלד שמו היה פרץ שוורץ. יהודי למדן. תלמיד חכם. היה בעל זיכרון גאוני. הוא היה מלמד. לימד גמרא. הוא לימד תלמידים מדורות אחדים, רבים מהם הרחיקו לכת בתחומי לימוד שונים. התלמידים התייחסו אליו בכבוד. היה זה כבוד להיות תלמיד של המלמד פרץ. כאשר אחד מהם לא זכר את “יום השנה” לזכרם של אבא או אמא שלו הוא היה הולך לשאול את פרץ… הוא זכר הכול – לוח חי. אם מישהו חלה, חטף “עין רעה” – אזי למי יפנה, אם לא אל המלמד פרץ, כדי שילחש וישביע את הרוחות. אפשר היה גם לקבל אצלו עצה טובה. משכר הלימוד לא יכול היה אף מלמד לחיות. הוא היה זקוק לפרנסות נוספות. לא היו שום זכויות סוציאליות. לא הייתה פנסיה. לא היה ביטוח רפואי או משהו דומה. כל זה לא היה אז. תקופת הזיקנה של מלמד כזה – אם לא יכול היה לעבוד עוד – הייתה מרה. כן, אנו מבינים היטב את “אל תשליכנו לעת זיקנה”. * בארץ ישראל חיים נכדיו וניניו: פסח, מיכאל ושמואל אלטמן. דבורה, רייזל ודוד לאנדסמן; החתן שלו הוא סגן אלוף בצה”ל.

[עמ' 154] בכפרים מסביב ישראל שפירא, אשקלון עברית: הדס, קרן וירדן גרינברג, נינות למשפחת אידל במרחק קילומטרים אחדים מסביב ליז'רנה שכנו כפרים וכפרירים שתושביהם היו עובדי אדמה – אוקראינים - רותנים ופולנים. בתוך ים הגויים הזה, היו גם מספר קטן של יהודים אשר ישבו שם במשך דורות, חיו את חייהם היהודיים, ולא התעלמו גם מהנעשה בעולם שמסביבם. ממערב ליזירנה היו הכפרים פלובצה - וייאלקו, פלוביצה  ביאלה, גלינה, קראסנה – כל אחד מאלה היה מרוחק ממשנהו כקילומטר, ובתוך כפרים אלו חיו כארבעים משפחות יהודיות. המרכז היה  בפלוביצה - וויאלקו ובו תמיד התקיים מניין בביתו של הרב שמילקה ויסמן ז"ל. הרב הוביל את התפילות ושימש כחזן וכבעל קורא בשבתות ובחגים. ביתו היה מקום מפגש לכל האנשים שגרו באזור. כמו כן, התקיימו מניינים נוספים בפלוביצה - מאלה בביתה של משפחת יגר. תושבי הכפרים היהודיים לא היו מנותקים מן התנועה הציונית. בני הנוער היו פעילים והיו מקיימים התכנסויות מפעם לפעם, בהן התקיימו דיונים בנושאים שנגעו לתנועות הציוניות. ועדת הקרן הקיימת לישראל הייתה פעילה בהנהגתו של יעקב כ"ץ מהכפר קראסנה. איסוף הכספים לקרן היה נפוץ; בכל בית ניתן היה למצוא קופת איסוף של הקרן הקיימת לישראל. הפגישות היו מתקיימות בבתיהם של חברי הקבוצה, ולעיתים, כשמזג האוויר אפשר זאת - בעיקר בקיץ - גם ביער הסמוך, בחיק הטבע. בדרך כלל זה היה קורה בשבתות ובחגים. כרי הדשא הסובבים את הכפרים נצבעו אז בדשאים צבעוניים ובפריחה מרהיבה. במהלך החגים היו הצעירים חוזרים לבתיהם מהערים שבהם היו לומדים או עובדים ומביאים איתם חיים חדשים לקהילה. שכנינו הגויים נהגו בנו בכבוד; הם ידעו כאשר היה חג ליהודים. הם היו עסוקים בעבודתם בשדות וכשראו אותנו היו מברכים אותנו כמו שכנים טובים.

[עמ' 155-159] יז'רנאים בצבאות שונים ליקטו: ליפא פישר, יצחק חרפ, עזריאל זמורה היות ויז'רנה הייתה, לאורך התקופות, נתונה לשלטונן של מדינות שונות והיות שרבים מתושביה נדדו לארצות אחרות – קרה שיהודי יז'רנה שרתו בצבאות שונים ולקחו חלק במלחמות של אותן מדינות. אין ביכולתנו למנות את כל אלה ששרתו בצבאות האלה, או שנפלו בקרב. נסתפק ברשימה חלקית. בגיוס של 1914 נקראו לשרות יז'רנאים רבים. אני זוכר את הקורפורל גרשון קורצרוק אדום השיער, עם רובה על כתפו. גם אהרון בלסר גוייס, ועוד אחרים. * ברשימת הנופלים במלחמת העולם הראשונה נמצאים: 1. בוניו אידל, נפל כגיבור 2. יוסף פוקס, בנה של אלקה 3. פוקס, בנה של הנזי 4. הירשהורן, בנה של רבקה 5. לוטוצקי 6. משה בומזה, נכדו של פנחס השוחט 7. בלאסר 8. בין, בנו של משה בין. 9. פנחס שפירא מפלווצ'ה. גם יהודים, גם אם היו שבויי מלחמה, התגייסו אחרי המלחמה. אחדים שהיו באיטליה הצטרפו לצבא הפולני, אפילו תחת גנרל האלר (שולי – שלום פוקס היה סרג'נט בצבא של האלר). יהודי כ"האלרצ'יק" – זה היה מחריד. ה"האלרצ'יקים" הונחו להכות יהודים ולגלח את זקנם. מאלה שנשבו ברוסיה אני זוכר את לייב בלייך ואת ראובן וילנר – הם שרדו שם את המהפכה. אחדים שרתו בצבא הפולני: יצחק חרפ, גודל פוקס, וולוול רוזנפלד, ישראל הוך, אברהם דנצר, אהרון חרפ, מוטל שפינדל, משה שארר, וולקה לאופר. בין אלה ששרתו בצבא הפולני ונלחמו בגרמנים: הרש שפינדל, דוד פוקס (נלחם בוורשה), וולף לאופר ואחרים. עם פרוץ המלחמה הסובייטית – גרמנית התגייסו יהודים רבים לצבא הרוסי ונלחמו בנאצים. 1. מוניו שטייגר, בנו של חיים. 2. משה ביק. 3. חונה פוקס. 4. משה וויזלטיר 5. מוניו זמורה. 6. דוד פיירינג 7. שמחה כ"ץ. 8. דוד קורצרוק. 9. מוניו בלסר. 10. ישראל הוך. 11.אימק פולק. 12. מנק מרגוליס. 13. מוניו שטייגר, בנו של יעקל. 14. יעקב קורצרוק, בנו של משה.  15. שמואל בין. 16. יעקב ברוין 17. שמואל (שמואליק ) פוקס. 18. משה קלמן 19. הרש רוזן 20. ד"ר היימן (רופא). 21. ישראל שפירא, חתן של בינה פוקס. 22. יהושע גלטבוך. 23. אברהם חרפ. 24. פייבל פולק. אחדים מאלה נהרגו, אחדים הצטרפו לצבא הפולני. נלחמו במסגרת הבריגדה [היהודית] : איתמר כספי (זילברמן), יעקב קריץ, בנו שטייגר. נלחמו בנאצים במסגרת הצבא האמריקני: יוסף פוקס (ביפן) חונקה פוקס ( בנורמנדיה), ארנולד לחמן - פיירינג (בחזית האירופאית) ואחרים.   שנת 1916, במלחמת העולם הראשונה   ברצי הליצ'ר חייל 1914-1918 [יעקב חרפ]   בצבא הפולני: יצחק חרפ [במרכז], לייבוש גוטפריד [שמאל], איזיו כ"ץ [ימין]       לימין: מ. כ"ץ, בצבא הפולני מ   כ"ץ – שומר במפעלי ים המלח   יצחק חרפ – גפיר   בנו שטייגר –חייל בבריגדה   בוניו אידל, נפל במלחמת העולם הראשונה, בעת שרותו בצבא האוסטרי

[עמ' 160] במאבק נגד הנאצים דוד קורצרוק טורונטו, קנדה נתרם על יד הניה חיאל, קרובת משפחה כבר בחודש יוני 1941 גייסו הסובייטים ביז'רנה יהודים ואוקראינים לצבא. גם אני הייתי ביניהם, וכשהתחילה המלחמה הסובייטית-גרמנית ב – 22 ביוני 1941, כבר הייתי מגוייס אצל הסובייטים. בטרנופול. חיילו אותנו, אותי הציבו לטנקים ושלחו אותי לחזית. הצבא ההיטלראי יצא נגדנו בהתקפה אווירית וגם קרקעית, ופרצה בתוכנו בהלה גדולה. חלק גדול מהאוקראינים ברחו הביתה, בחזרה ליז'רנה. אני נשארתי. אבל הרוסים לקחו אותנו, המעטים שנשארו, העלו אותנו לקרונות רכבת קטנים ושלחו לסיביר. שם גייסו אותנו למחנות עבודה. העבודה הייתה מפרכת. מאוחר יותר קבלתי משימה ושלחו אותי לצבא, לחזית. הציבו אותי לחזית האוקראינית השלישית. הקרב הראשון שלי היה ליד אורשה ברוסיה הלבנה, ואחר כך בכיוון ליטא, על יד קובנה, שם ניטשו קרבות קשים. הייתי, "מרגל". יחד עם עוד 35 חיילים הלכנו לרגל אצל כוחות האויב. בטריטוריה שנשלטה על ידי הגרמנים הבחינו בנו והתחילו לירות עלינו -  32 חיילים נהרגו. 3 ניצלו ואני ביניהם. חזרתי ליחידה שלנו, הייתי פצוע, שכבתי בבית חולים ואז קיבלתי מדלית הצטיינות. בשנת 1945 השתחררתי מהצבא ונסעתי ליז'רנה. רציתי לראות את משפחתי, אבל לא מצאתי אף אחד, כולם הושמדו על ידי הרוצחים הנאצים. הורי- אבי שמעון ואימי רייזלה היו אנשי עבודה שומרי מצוות, שעזרו לנצרכים וחולים. אחי הגדול – אברהם-חיים, האחיות לאה וחנה והאח הצעיר העניק – אני לא פגשתי אותם. הם נרצחו ואני איני יכול לשכוח. בלב שבור עזבתי את יז'רנה ויצאתי אל העולם.   דוד קורצרוק [Page 161] צילום דהוי של עיטור גבורה שניתן לדוד קורצרוק בשל שירותו בצבא האדום: להלן נוסח  חלקי של העיטור: אל: שמעון קורצרוק, בן אברהם מאת קולונל דיקורוב, 07 דצמבר ? ההודעה: לדוד קורצרוק, בן שמעון, הוענקה מדלית הערכה מדרגה שלוש, על התנהגות אמיצה בעת הקרב בחזית הגרמנית.

[עמ' 162] מדינת ישראל משרד הבטחון – אגף השיקום המחלקה להנצחת החייל   אייר תשכ”ט – 24 באפריל 1969 מספר כב/1289/7 לכבוד מר מנחם דול רח' הגליל 44א' חיפה אדוני הנכבד, הנדון: 16872 גרובר אדוארד ז”ל בתשובה למכתבך מ – 14 באפריל 1969 הננו להודיעך שברישומינו מופיעחלל צה"ל בשם גרובר אדוארד ז”ל. ואלה פרטיו האישיים: שמות ההורים: דוד והלנה – תאריך לידה: 8.6.1925. תאריך עלייה: עלה מקפריסין ביום 4.2.1948 – נפל בקרב על יד מנרה ביום 23.10.1948. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. אנו סבורים שזה החלל אליו אתה מתכוון.   בכבוד רב, אליעזר לאוני עוזר למנהל המחלקה אדוארד גרובר ז”ל עברית: דרורה שור – רוזנפלד בעלי המקצוע באחוזה ביז'רנה היו כמעט כולם יהודים. ביניהם היו ביטרפלד ופולק. לביטרפלד היה בן, דוד. לפולק היו בנות אחדות. לאחת מהן קראו הלנה. דוד, שקרא לעצמו גרובר, והלנה, גדלו יחד ואף נישאו זה לזו. נולד להם בן, אדוארד. זה היה בשנת 1925. שנים עברו. דוד היה בעל בית מרקחת משלו ואדוארד למד בגימנסיה. כך עד שנת 1939. פרצה המלחמה. דוד נפטר לפני המלחמה והלנה נרצחה בשואה. אדוארד היה נע ונד. במקום בו בילה את יומו לא היה לן. נדד ביערות ובשדות וכך שרד. בשנת 1948 הוא עזב את אירופה ועלה לישראל. אדוארד נפל במלחמת השחרור. בבית הקברות בחיפה, בין המצבות של משוחררי המחנות שלנו, אפשר לראות את המציבה של אדוארד גרובר.   מ.ד.

  Ozerna, Ukraine     Yizkor Book Project     JewishGen Home Page

Copyright © 1999-2024 by JewishGen, Inc.
Updated 30 Dec 2020 by LA