נכתב בעברית

קיבלנו היום את מכתבכם, הדבר גורם לנו הנאה גדולה, שהכל תודה לא-ל בסדר אצלכם.

מהחתונה של משה כבר כמעט שכחנו. הם עובדים כרגיל בראסיני, אפילו שהם מקבלים משכורת די קטנה, כי הגימנסיה עומדת על 'כרעי תרנגולת' - בביטוי גס. הם מחפשים אפילו מקום עבודה נוסף, אבל מי יודע אם הם יצליחו לקבל. במחוז וילנה דרושים אפילו מורים לעברית שמבינים גם ליטאית, אבל נכון להיום קשה להסתדר שם, כי המצב שם עדיין לא כל כך טוב.

מאת הקרובים שלנו בוילנא אנו מקבלים מכתבים לעיתים קרובות, גם שלחנו להם שתי חבילות מזון בדואר. מלייבע גוטרמן ומוטל בויער קיבלנו כבר תשובה על החבילות. הדוד נתן מרגיש די טוב. כשהמצב שם ישתפר, אבא יסע להתארח אצלם. אצלנו הכל כמו שהיה.

מאד שימחה אותנו הידיעה שאתם מכינים לנו מסמכים, אפילו שלעת עתה הקונסוליה האמריקאית לא נותנת שום ויזות, חוץ מאשר לאלה שיש להם את אשרות ההגירה מלפני כן.

המסחר כעת התמעט מכל הצדדים, אבל בכל זאת נוסעים קצת. שלשת האניות הליטאיות שלנו, של קובנה, פוניבז', לידא, טבעו כשהובילו סחורה מאנגליה. יש אצלנו כעת מחסור בקארעסינא (סוג של נפט לחימום-דני).. לא מקבלים את זה בעד כסף, זה מתנהל באמצעות כרטיסים, לכל משפחה 1-1/2 ליטר לחודש, וגם את זה קשה להשיג.

עוד טוב שיש לנו חבית זיא (אינני יודע מה זה-דני) קטנה מלפני כן. מנורה של 15 היא אצלינו לוקסוס גדול, אבל אנחנו כבר התרגלנו גם לזה. אצל כולנו ב"ה הכל בסדר. אמא ואבא ומרים מוסרים דרישת שלום.
פסיה.

המכתב שלי למרבה הצער נפל על הרצפה וקצת התלכלך, תסלחו לי.

מה שלומכם יקירי? למה אתם כותבים כל כך מעט, אודותיך פרידא, את עובדת, ובכלל איך את מסתדרת בניהול הבית, האם כבר השגתם לעצמכם לדוגמא רהיטים, בגדים וכדו'. זה הרי מאד חשוב. אני חושבת שאת פרידה מבינה כבר כיצד להסתדר.

נו יקירי, תהיו בריאים וחזקים.