נכתב בעברית

כמדומה לי שכתבו לך כבר מהבית שהנני מתכוננת בזמן הכי קרוב לעזב את ליטא ולעלות ארצה.
כן, סוף סוף גם אני בין אלה, הנקראים עולים. ומוכרחה כי אני להגיד אני די שבעת-רצון מזה אם כי לא קל הוא לעזוב את הבית אבל מה לעשות ככה הוא גורלנו תמיד לנדוד..
בטוחה אני שעוד לא הספקת במשך אותו הזמן שאת נמצאת מחוצה לנו לשכוח את כל אותן הרגשות הקשות בשעת פרידה, ואין כלל ברצוני לבוא ולחזור עליהן.

צריכה אני לעזוב את דטנובה ב-4 למרץ וב- 5 את קובנה. ככה שנשארו לי עוד לבלות רק כארבעה ימים בבית. הכל נעשה באופן פתאומי מאד והנני צריכה במשך של שבועיים להכין את הנירות וכמו כן בגדים ושאר ירקות ומובן שכמעט הספקתי להכין את הכל.

נוסעת אני לא ישר לא"י כי אם ליוגוסלביה שמה אצטרך להשאר משבועיים עד חדש ימים באשר שמה נקבל את רשיונות העליה (סרטיפיקטים).

ככה אני מרגישה את עצמי יפה מאד. קניתי לי מעיל אפור לא ביוקר, כן גם שמלות והדברים הכי הכרחיים והמתאימים לחיי הארץ. אני עוד אכתב לך מכתב מיוגוסלביה יותר מפורט על הכל באשר כעת אין לי פנאי וגם סבלנות.

מה איתך? מדוע לא כתבת כל הזמן אלי? איך את מרגישה את עצמך בבית הדוד? האם הינך עובדת? הייתי מאד רוצה לקבל תשובה מאתך ביוגוסלביה. אני אכתב לך תיכף בבואי לשמה.