Staszow, Poland
Yizkor Book Project
JewishGen Home Page
|
|
|
[עמ' 80]
על אודות בעלי מלאכה ומקצועות שונים מאת: משה רוטנברג ז"ל תרגמה לעברית: נכדתו רות רוטנברג אחת מהפרנסות היהודיות בעיירה, היותר ססגוניות בצבעוניות של צבעי הקשת, שתפסו מקום אחר, הייתה זו שנקראה "סוכני מכירות" ("שפיליטערן"). זה היה ענף כלכלי שממנו התפרנסו בקושי רב והרוויחו ביושר מספר מועט של משפחות. אלא שבענף-הפרנסה הזה הייתה תלויה במידה רבה הפעילות וההתפתחות הכלכלית של כמעט כלל בעלי המלאכה וסוחרי העיירה - ועל כן כדאי להקדיש לפחות מספר שורות מועטות לאלה, אשר עסקו דווקא בפרנסה זאת. אולם לפני שאנחנו ניגשים לאפיין את התכונות האינדיווידואליות של כל אחד מסוכני המכירות בנפרד, אנו רוצים לציין כאן חלק מהמאפיינים הפיזיים-רוחניים אשר ללא ספק משותפים לכלל סוכני המכירות, ואשר בלעדיהם לא ניתן היה להתקיים במקצוע הכול כך קשה והאחראי הזה. אנרגיה בלתי נלאית להיסחב במשך שבוע שלם, עמוס במאות חבילות, לרדת מעגלה אחת ולעלות על השנייה - כאשר עדיין לא היו בכלל אוטובוסים - ותוך כדי כך לא לאבד כלום ושהכול "ידפוק". התמצאות (אוריינטציה) מהירה להבין הכול כהרף עין ולהכיר את הפסיכולוגיה של הלקוחות שלהם, הסוחרים ובעלי המלאכות, שבשבילם היו צריכים להביא מהעיר הגדולה כול מיני סחורות ולפעמים דברים של מה בכך. תזזיתיות נדרשת היתה מהאנשים האלה לא רק מידה מקסימאלית של הכרות של כול הפינות בעיר הגדולה: לדעת היכן משיגים מה - אלא גם תזזיתיות יוצאת דופן להספיק ביום-יומיים הספורים, לעיתים גם 2-3 פעמים בשבוע - לפני הימים-הטובים - להוציא לפועל את עשרות או מאות ההזמנות באופן הטוב ביותר האפשרי. הגינות חוץ מהתכונות האישיות האמורות, הייתה נדרשת גם מידה לא מועטה של הגינות מצד "סוכני המכירות", כדי לעמוד בניסיון ולא לנצל את הסוחר הקטן או הבעל-מלאכה, אשר בעצם לא היו מסוגלים - בגלל ההוצאות הגדולות - לנסוע לעיר הגדולה ולקנות את הנחוץ להם. בערל אפעלבוים את העמדה שלו ושמו כגדול סוכני המכירות הוא רכש לא בחינם. הוא היה מלא מרץ ודינמי כל כך, ובו בזמן גם בעל התמצאות מהירה כזאת, שאליו לא היה צריך לדבר הרבה. כהרף עין הוא היה מבין הכול, תוך שהיה מבצע את מאות ההזמנות שלו בדייקנות ובאופן מסודר, כאילו שהמזמינים בעצמם היו נמצאים שם. בערל אפעלבוים לא פטר את עצמו משום זוטי דברים. ממחט ועד חוט, מפרסה עד כבל רצענים - הכול קיבל באהבה, לא בכעס וביצע בשלמות. מי שהיה צריך למסור קצת שומן (שמאלץ), עוגיות עבור בן לומד, להביא כובע קש, או אפילו לתקן מכונת-בשר - אז הכתובת הבטוחה ביותר הייתה סוכן המכירות בערל. עם כרטיסני הרכבת הוא היה כל כך ביחסים, שלא פעם אחת הוא היה כבר "על הדרך" מבריח מישהו מהסטודנטים, מאלה אשר נסעו לוורשה ללמוד, מבלי שהייתה להם פרוטה בכיס. אולם כמו שהיה תזזיתי וזריז כל השבוע, אז כך בנעימות, היה רגוע בשבת. אז הוא הוציא מהראש את כל העסקים, ושיחרר את עצמו מהעומס ומהמתח של השבוע כולו. צעד בצעד, הוא היה אז, לגמרי שלא לפי טבעו, פוסע בחגיגיות לבית הכנסת להתפלל. משהשביע את צרכיו הרוחניים , הוא היה מצטרף לבילוי נעים בחיק המשפחה והמכרים הקרובים, כדי לשוב מיד בשבת בערב ולרתום עצמו לעול הפרנסה. ניספה ביחד עם אשתו וילד ב- 1943 בגטו ("יודנשטאט") בסנדורמירז. הותיר 2 בנות ובן בקנדה. אברהם ניסנבוים מבין סוכני המכירות הותיקים הראשונים בעיירה, התקדם אברהם ניסנבוים, סוחר שקט וערמומי - עד אשר נעשה בעצמו הבעלים של חנות-סידקית (גלנטריה) מנוהלת-היטב בלב ליבו של השוק. אברהם ניסנבוים, בהיותו עסקן מכובד, שקדן וחברותי, ובהשתייכותו לעסקנים המסורים והחשובים ביותר של המזרחי בעיירה, הקדיש כוחות רבים ומאמץ לתלמוד תורה ול"חדר מתוקן", וגם נטל חלק בכל מיני פעולות ומוסדות בעלי אופי לאומי. אברהם ניסנבוים היה גם מראשוני נציגי-המזרחי במועצת העירייה, בקהילה וכיוב'. הוא ניספה על ידי הנאצים. חיים גאלדפארב היה אומנם מבצע את המטלות שלו עבור לקוחותיו בשלמות ובהגינות, כמו סוכני המכירות האחרים, אבל חיים גאלדפארב היה אדם בעל אופי קשה יותר. מכיוון שהיה קפדן ופחות גמיש היו לו לא מעט היתקלויות. אולם בשל דייקנותו והגינותו החזיקו בו דווקא הרבה סוחרים עשרות שנים. ניספה במחנה סקארזישקו. אפרים זינגר את פעילותו העיסקית הוא החל כסוכן מכירות. אולם עם המרץ הבלתי רגיל וחריפות השכל שלו, למרות השכלתו המוגבלת, הוא הסיט עצמו במהירות למסחר, וניהל חנות גדולה ויפה. אבל בשל אופיו הרגזני והאימפולסיבי זה לא סיפק אותו ביותר. הוא נהיה לעסקן החברתי הפעיל ביותר בעיירה. הוא היה כל כך מוכשר והראש היה כל כך חריף שהבורות (במקור "עם ארצות" - ר.ר.) הבולטת שלו והעובדה שהוא לא היה מסוגל להוציא משפט אחד ראוי, לא רק בפולנית אבל אפילו לא באידיש - לא הפריעה לו לחלוטין לתפוס את המקום הראשון כפעיל חברתי ופוליטי בעיירה. הגינונים הנאים שלו והאלגנטיות המופגנת גם כן הוסיפו ברק וכבוד לאישיות שלו. כאחד מהחשובים והמוכשרים ביותר של עסקני ה"אגודה" הוא היה במשך שנים רבות נשיא הקהילה וחבר מועצת-העירייה, ומליץ יושר גאה של האינטרסים היהודיים - כפי שהוא הבין אותם. גם בתקופת-המלחמה הוא לא איבד את גאוותו היהודית. כשעמד בראש ה"יודנראט" ("המשטרה היהודית" - ר.ר.) הוא הפגין לעיתים קרובות אומץ לב רב בהתנהלותו מול השלטון הגרמני. נפל כקורבן הראשון ביום "הארור" - כ"ח חשוון, 8.11.1942. (הערה: במקום זה בספר תמונת דיוקן שלו - ר.ר.) שמעלקע אייזנברג איש צעיר שהיו מכנים אותו "מיטיב-ללמוד", חתיכת משכיל ובעל תפילה טוב - הוא לא נולד להיות סוכן מכירות. אבל מה לא עושים בשביל פרנסה? אפילו משכירים עצמם להיות דוב בקרקס! אבל מה עושים כשהקו-העיקרי סטאשוב-ורשה היה כבר לגמרי תפוס? אז הוא לא חשב הרבה ו"לקח" קו "פרטי": סטאשוב-לודז'. ויהי היום (כך במקור - ר.ר.) - זה ארע ביום הראשון של הפרקטיקה שלו - ור' שמעלקע הגיע לרכבת בלודז' באיחור משמעותי. בהיותו, כרגיל במקצוע, עמוס מאוד עם ערימת חבילות, ופוחד שהרכבת לא "תברח" לו - הוא ביקש מ"אברך משי" צעיר, אשר הזדמן ב"מקרה", שיעזור לו להטיל את החבילות לתוך הקרון. ר' שמעלקע עמד למטה, כאשר הבחור הצעיר ה"מלאך משמים" תפס ממנו את החבילות ו"סידר" אותן . . . כשהוא משליך אותן מהצד השני של הקרון. בשריקה האחרונה עלה ר' שמעלקע בחוסר נשימה, על הרכבת עם החבילות האחרונות. כשקלט את התרמית - היה כבר מאוחר מדי! כך הוא שילם את שכר הלימוד (ה"רבי-געלט" במקור - ר.ר. ) הראשון שלו ! מבלי לאבד את אומץ ליבו, למרות הכישלון הזה, הוא נהיה אחר כך לסוכן מכירות שקדן ומתמצא היטב, אשר ביצע את עבודתו לא יותר גרוע משאר חבריו ל"מקצוע". מבחינה חברתית הוא היה אחד מעסקני-המזרחי הפעילים, בעיסוקו ללא ליאות וללא הפסקה עבור החינוך של המזרחי, כמו בכלל לכול פעילות ציונית. הוא היה גם אדם סימפטי ונוח-לבריות, אשר שיקול דעתו ועליזותו עשו אותו מאוד אהוב בכל החוגים של הציבוריות בעיירה. ניספה על ידי הנאצים. אנשעל היימאן "קו פרטי" גם כן "החזיק" אנשעל היימאן. אדם סולידי, מיומן-בעל ניסיון, הוא היה במשך שנים-רבות סוכן המכירות היחיד בקו סטאשוב-טארנוב-קרקוב - וביצע את תפקידיו בתבונה ובאחריות. כבן-תורה ועם הבנה רבה לרעיונות החדשים אשר חדרו לרחוב היהודי - הוא נתן לילדיו חופש מלא לבחור את דרכם בחיים. בעצמו הוא היה פעיל-מזרחי מסור, שעסק בהתלהבות מלאת אמונה ואופטימיות נפשית, בכל תחומי הפעילות של המזרחי בעיירה. בהיותו בעל שמיעה מוזיקלית טובה וקול ערב הוא היה לאורך שנים בעל-תפילה ובעל-קורא במניין-מזרחי, ולפני כן גם בבית התפילה ("שטיבל") של וואלוולע פרידמאן. ניספה ביחד עם הקהילה שלו ביום "הארור" (8.11.1942 - ר.ר.). השם יקום דמם ! |
[עמ' 83]
מאת: משה רוטנברג ז"ל תרגמה לעברית: נכדתו רות רוטנברג מזמנים רחוקים מאוד נחשבו מקצועות השענות והצורפות על ידי יהודים, כמלאכות עדינות, נקיות ומכובדות. יהודי מכובד שהפרנסה לא הייתה אצלו ברווחה, כאשר החל לדאוג בדבר הקיום לעתיד של ילדיו ההולכים וגדלים - הייתה המחשבה הראשונה שלו נופלת על שענות או צורפות. ויהודי משכיל (שהכיר את האותיות הקטנות - כך במקור - ר.ר.), היה נזכר בעצה התלמודית הישנה "לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה" - ומיד היה מקשר זאת לשתי המלאכות האלה, אשר לגביהן המאפיין "נקייה וקלה" היה כמו תפור. כיום, עם ההישגים הטכנולוגיים העצומים, קיימים כבר עשרות, ואפילו מאות של סוגי התמחויות מקצועיות, אשר עולים ללא השוואה מעל הדייקנות של מנגנוני-השעונים. ההמצאות של החשמל, רדיו, טלפון, וההתפתחות האלקטרונית, הולידו גידול עצום של מלאכות-מתמחות רבות, אשר לגביהן סימן ההיכר: "נקייה וקלה" יכול להינקט במידה רבה יותר של צדק מאשר עבור שני המקצועות הנזכרים. אולם אז, עשרות רבות של שנים לאחור, היו קיימות מעט מאוד מלאכות, אשר יכלו להתחרות בתחום זה. ואומנם אלה, שהייתה להם נטייה למכניקה ואשר בה בעת הייתה להם גם מעט הבנה וזריזות-אצבעות, נשלחו על ידי הוריהם ללמוד את המקצועות הנזכרים. ובמציאות הזאת אכן כמעט כול הנושאים בפרנסות אלה היו בני-תורה, יהודים חכמים וחלקם גם משכילים ואנשי ספר ראויים. ר' ישראל'קע זייגערמאכר ("שען" - ר.ר.) כשען הוותיק ביותר בסטאשוב זוכר אני את ר' ישראל'קע. יהודי חכם, בן תורה, שאליו היו באים לעתים קרובות לשמוע עצה, לנהל שיחה קצרה על דבר תורה, או סתם להקשיב לדעתו בבעיה אקטואלית. עם המראה האבהי (פטריארכאלי) שלו, זקן עבות יפה ופנים מאירות, הוא עשה רושם טוב מאוד על כל אחד שבא איתו במגע. הוא היה נחשב כבעל מקצוע טוב לא רק כשען אלא גם כצורף, היה מבין באבני-חן וניהל עסק יפה. הוא היה אדם נכבד בעיירה ומאוחר יותר הוא עבר ללודז', היכן שניהל חנות תכשיטים יפה. ר' פיניע גאלדשמיד (צורף - ר.ר.) - ווינבערג האבא של חיימל ומאשקו ווינבערג, היה ר' פיניע צורף ידוע, אשר היה מוציא מתחת ידו עבודות תחרה אומנותיות: תבליטים, גילופים וחריטות. הוא היה גם יהודי חכם, חתיכת בן תורה ופעיל שקדן באירגון מזרחי המקומי. גם הבנים שלו עסקו במלאכה זו, וסייעו לאביהם בפרנסה הזאת. בייחוד הם התמחו בייצור תגיות "חזק ואמץ" של השומר-הצעיר מזהב ומכסף. משה דוד וועקסלער שנקרא: משה דוד החירש, אשר למען האמת, לא היה בעל מלאכה יוצא מהכלל, אבל הוא היה, על אף המום שלו - חירשות - מאוד חכם, אשר בעגה המקומית כינו "געביפט" ("מחונן" - ר.ר.), והיה בעל תפיסה חדה ומהירה. הוא היה גם דתי-פאנטי ובנוסף קבצן גדול. בעיירה אכן התפלאו: "איך יתכן, שצורף יתהלך עם הטבעות לא מכוסות"? יאסעלע גאלדשמיד (צורף - ר.ר.) - גליקליך כמי שרכש את המקצוע הזה מאביו ר' סאנע גאלדשמיד, היה יאסעלע איש שקט ושלו - על סוג אדם כמוהו היה נהוג לומר: זהו "אבן-טוב" - אשר תמיד ישב ליד שולחן-העבודה שלו, והיה מתעסק במלאכת "הזהב". הוא לא היה עשיר גדול - אבל הוא פירנס את עצמו ואת משפחתו בכבוד, וניהל בית מכובד. נספה בבונקר, כשנבגד על ידי שכנים גויים, ביחד עם עוד כמה משפחות. ביניהן: ישראל'קעלע החזן, משפחת מענדל ליפשיץ ואחרים. ר' יחיאל קלאפ מהשענים הטובים, ההגונים ביותר בעיירה. מנומס וישר, לא יודע מה המשמעות של עשיית צעד עקום. בגלל אסונות-טבע שהתרחשו עליו, הוא התנהל בשולי החברה, והיה נמנע ככל שהיה יכול, לבוא במגע עם אנשים. מרדכי זייגערמאכר ("שען" - ר.ר.) גאלדוואסער בטור שלנו "משכילים סטאשובאים" כבר הצגנו את היהודי היקר הזה. אבל מכיוון שנוגע לכאן נאמר על כך מילה ("מכיוון דאייתינא להכא אימר בה מילתא" - כך במקור בארמית - ר.ר.) - כשאנו מדברים על אודות מקצוע-השענות כענף-פרנסה, אין אנו יכולים לחלוף, מבלי להזכיר, לפחות בכמה שורות, את אחד מנציגיו החשובים ביותר – מרדכי זייגערמאכר ("השען" - ר.ר.). אפילו שקראו לו בעיירה: מרדכי זייגערמאכר - זאת לא הייתה המומחיות העיקרית שלו. מה שהציב אותו בשונה מכול חבריו-למקצוע הייתה הבקיאות שלו בכל מיני מכונות. היכן שמכונת-תפירה, גרמופון, פטפון וכול מכניזם מורכב אחר לא "דפק" איכשהו, היו מביאים אותו אל ר' מרדכי. והוא, כרופא מיומן, היה יכול לאבחן את כולם ולרוב גם נתן את התרופה המתאימה. אבל מרדכי זייגערמאכער לא לקח על עצמו סתם עבודה כלשהי, קיבל את שכר-טרחא שלו ו . . . נגמר. מרדכי זייגערמאכער היה חייב להבהיר את הפונקציות המדויקות של המכניזם, ולא סתם כך אלא לעיתים קרובות שזור בחידוד, במאמר תלמודי או דווקא בציטוט של שלום-עליכם, מנדלי, אחד-העם וכיוצא בזה. ר' אלטער זייגערמאכער ("שען" - ר.ר.) ערליך ולבסוף - אחרון אחרון, המוכר לנו כולנו, ר' אלטער זייגערמאכער הי"ד (האבא של החבר שלנו והעורך של הספר הזה). כאדם טוב לב ונוח לבריות היה ר' אלטער ערליך תמיד מלא הומור ושנינות. בנוכחותו הייתה העצבות חייבת תמיד לוותר על מקומה לטובת בדיחות הדעת. וכאשר היה נפגש עם חבר-הילדות שלו, ר' איטשע מאנטשניק הי"ד ( - שניהם היו במקור מווייסליץ), היה האוויר מתמלא עם בדיחות וצחוקים, שסחפו את כולם. המעשיות המצחיקות מעיירת הילדות שלהם, שהיה להם תמיד לספר ואשר לא נגמרו להם אף פעם - נבעו כמו ממעיין: בקלילות ובאופן מחייה-נפשות. בייחוד התבלט בתחום זה ר' איטשע מאנטשניק. יהודי בן-תורה נאה, חסיד גער ובכלל פיקח, שהמעשיות נשפכו ממנו כמו משק מחורר. וכאשר ר' איטשע סיפר משהו – זה היה כאילו הכול קורה לך מול העיניים, כל כך מוחשי, כל כך חי, שאף פעם לא היו מתעייפים מלהקשיב לו. שניהם, ביחד עם משפחותיהם, ניספו בשואה. |
[עמ' 85]
מאת: משה רוטנברג ז"ל תרגמה לעברית: נכדתו רות רוטנברג יהודים בעיירה נהגו להתבדח ולשאול: בשביל מה צריך בעצם גוי כובע, כשאין לו ממילא ראש? - והתשובה היא: כדי שלכובענים היהודים יהיה במה לעשות שבת. אולם, כשהתוצרת הזו של העיירה הייתה צריכה להאכיל כמות לא מועטה של משפחות - אז זו כבר לא הייתה בדיחה. כאן היה כבר צורך "לשים ראש" - ראש יהודי! - כדי לפתח ענף ייצור מגוון, הן בצורה והן באיכות, אשר יענה על הצרכים בכובעים, בין אם לעונות-השנה השונות, ובין עבור חלקי-האוכלוסייה השונים. ויהודים אכן "שמו ראש", ופיתחו את ענף-הפרנסה הזה, בדיוק כפי שעשו זאת עם פרנסות רבות אחרות, ומכרו את הסחורה שייצרו, בחלקה בחנויות שלהם, ובעיקר בירידים במקום ובסביבה הקרובה. והנה רשימה של סוגי הכובעים שיוצרו אצלנו: כומתות, קסקטים עם מצחיות מאט או מבריקות, כובעי חורף חמים, של פרוות צמר צבי, כבשים, חתולים, וכובעי האיכרים הרבועים שנקראו "קונפדראטקס" ("קאנפעדעראטקעס" במקור - ר.ר.). ובנוסף, סידרה של כובעים יהודיים, כובעי הצמר המעוגלים המוכרים לנו, של ימות השבוע, כובעי הקטיפה של שבת, כיפות המשי הילדותיות, וזאת חוץ מסוגי כובעי הפרווה הגדולים ("שטריימעל" במקור - ר.ר.) מפרוות חיות ("סאבאלנע" במקור – ר.ר.) שונות, וסוגים אחרים אשר בשבילם נדרשו כישורים מקצועיים מיוחדים. ר' משה היטלמאכער (כובען - ר.ר.) – פרידמאן מהדור הישן זוכר אני את משה היטלמאכער (האבא של וואלוועלע פרידמאן). השם שלו כבעל מקצוע טוב היה ידוע בעיירה כולה. ילד יהודי שחבש לשבת או לחג ("יום טוב" במקור - ר.ר.) כובע חדש של ר' משה היה כל כך גאה, כאילו קיבל את האתרוג היפה ביותר. ר' זלמן היטלמאכער ("כובען" - ר.ר.) - דייטלבוים המומחה הגדול השני בתחום זה היה ר' זלמן דייטלבוים (האבא של ד"ר לאון תמרי נ"י ושל משה דייטלבוים הי"ד - הבמאי שלנו לשעבר). האמון של האיכרים בכובע של ר' זלמן, הן באיכות של הסחורה כמו גם ביושרה של הביצוע האחראי, היה גדול כל כך, שהם היו באים אליו הביתה ומשלמים עבור כובע מחיר כפול, מכפי שהיה צריך לעלות בכל מקום. דומה היה המצב עם סוגי הכובעים האחרים, אשר יצאו מתחת ידו. ר' זלמן ניהל בית מלאכה מהמעלה הראשונה, והעסיק מומחי תפירה, שביצעו את עבודתם בשלמות - ומשום כך החשיבות וההערכה, אשר פיסת סחורה שלו זכתה לה אצל ציבור-הלקוחות. ר' זלמן היה יהודי מיושב מכובד בעיירה. הוא ניהל בית יפה, נתן צדקה למוסדות רבים ובמידת מה סייע גם להשכלה של הבנים המוכשרים שלו. ר' עקיבא היטלמאכער ("כובען" - ר.ר.) - דונאיעץ אדם מסוג אחר לחלוטין היה ר' עקיבא דונאיעץ (האבא של המוזיקאי, ואחר כך המנצח של מקהלת "הכוח"). זה לא היה אדם אשר היה מסוגל לשבת קבוע בבית-המלאכה. הוא תמיד מצא מספיק זמן לטייל בשוק וברחובות - והיכן שרק הייתה סצנה קומית, קטע קריקטוריסטי, הוא קלט את זה מיד בעין החדה שלו, כדי לעבד אותו מאוחר יותר, ולחזור ולספר אותו, תוך לגלוג וחיקוי. אבל הנטייה שלו לליצנות ובדחנות הייתה רק צד אחד של המטבע. בתוך תוכו היה עקיבא היטלמאכער איש רגוע-שקט ובנוסף גם הייתה לו הערכה רבה ללימודים. ואכן הוא עשה הכול, כדי לעזור לבן היחיד שלו יאסעלע בנטייתו להשכלה מוזיקלית. ציון בעיירה הייתה קיימת גם שורה שלמה של כובענים, בייחוד מבני משפחת-פליישהאקער המסועפת, אשר ניהלו חיים הגונים שקטים של אנשי עמל - בעלי מלאכות, ולרוב פרנסו בדוחק את עצמם ואת משפחותיהם המטופלות בילדים. אבל אני איני זוכר אותם, כדי שאוכל להזכיר כל אחד מהם בנפרד. ישמשו מילים אלה ציון עבור אלה, שנזכרו ושלא נזכרו, יהודים כשרים והגונים, אשר נעקרו עם שורשיהם - ואינם עוד. כבוד לזכרם ! |
|
|
JewishGen, Inc. makes no representations regarding the accuracy of
the translation. The reader may wish to refer to the original material
for verification.
JewishGen is not responsible for inaccuracies or omissions in the original work and cannot rewrite or edit the text to correct inaccuracies and/or omissions.
Our mission is to produce a translation of the original work and we cannot verify the accuracy of statements or alter facts cited.
Staszow, Poland
Yizkor Book Project
JewishGen Home Page
Copyright © 1999-2024 by JewishGen, Inc.
Updated 31 Jan 2014 by LA